איגום והולכת מים

איגום

התחלת חפירת המאגרים הייתה בשנות ה 50 (שני מאגרים מערבי ומרכזי בנפח של כ 4.0 מיליון מ"ק (מלמ"ק) כאשר המטרה הייתה איגום מי מעין חרוד בחודשי החורף ותפיסת מי השיטפונות בנחל חרוד. בגלל כמויות הסחף הגדולות, הוחלט לאחר מספר שנים להפסיק את תפיסת השיטפונות ובמקביל עם הצלחת הקידוחים למרגלות הגלבוע נוצר הצורך באיגום מי הקידוחים בחורף, ספיקת הקידוחים (כתוצאה ממגבלות האקוויפר) לא אפשרה שאיבה של כל מכסת המים בעונת ההשקיה, לכן הוסבו המאגרים לאיגום של מי הקידוחים שנשאבו בחודשי החורף. בחודשי ההשקיה בקיץ סופקו המים מההפקה השוטפת ומהמאגרים. בהמשך, בתחילת שנות השישים (65) נחפר המאגר המזרחי בנפח של כ 2.3 מלמ"ק שקולט את מי מעיין השוקק בחודשי החורף. המים המלוחים והמליחים אינם נאגמים ומסופקים ברובם הגדול ישירות לבריכות הדגים , בעיקר בחודשי החורף, כאשר כמות קטנה הייתה נמהלת במי החקלאות בחודשי הקיץ. עם קבלת הקולחים הופסקה בהדרגה מהילת המים המלוחים במי החקלאות .

הולכה

עד הקמת מפעל הקולחים והתחלת קבלת קולחים במערכת, כמעט כל כמות המים לחקלאות הופקה מהקידוחים ומהמעיינות לרגלי הגלבוע. מערכת ההולכה כללה את הולכת המים למדגה (במערכת נפרדת של מים מלוחים) ואת הולכת המים למאגרים (בחורף). בחודשי הקיץ סופקו המים מהמאגרים יחד עם ההפקה השוטפת לשטחים החקלאיים.

השטחים החקלאיים של הישובים נמצאים חלקם בעמק בגבהים של 20- ו 90- וחלקם בשטחים הגבוהים, כאשר אלה נמצאים בגבהים שונים ,מקו הגבעות הראשון בגבהים של 60-100 מטר מעל פני הים עד השטחים ברמת יששכר בגובה של 210, כדי לחסוך באנרגיה ולאפשר גמישות באספקה להשקיה הוקמו בריכות אופרטיביות (ב 20 אתרים) בגבהים השונים כאשר המערכת פועלת כמערכת פתוחה הנשלטת ע"י לחץ הבריכות האופרטיביות והצרכנים יכולים לצרוך את המים בהתאם לצרכיהם כפוף לזכויותיהם בחיבורים השונים.